בפעילות זו התלמידים יתנסו ביצירת מודל פשטני שמתאר את תהליך ההתהוות של דלק המאובנים. מטרת הפעילות היא שהתלמידים יעבּדו את התהליך ה"מושגי" ויהפכו אותו למשהו מוחשי.  על התלמידים לעבוד בעזרת מקרא השכבות המופיע בהמשך, על מנת שייווכחו שלכל שכבה יש משמעות. בסופו של דבר, עליהם להבין שהגז שבו אנו משתמשים נוצר מתחת לפני הקרקע, מפעפע למעלה עד שהוא נלכד תחת שכבה אטומה – ואליה אנו צריכים לחפור כדי לשאוב את הגז.

מהלך הפעילות:

כל זוג תלמידים (בשולחן) מקבלים ערכה ובה 5 משטחים בגודל של 10 X 10 ס"מ בצבעים שונים (אפשר גם מחומרים שונים). כל משטח מייצג שכבת קרקע מסוימת על פי המקרא שלפניכם (ניתן לשנות את המקרא בהתאם לחומרים ולצבעים שבחרתם).

על התלמידים לסדר את המשטחים על פי הסדר של שכבות הקרקע השונות בצורה שתאפשר לגז להצטבר מתחת לפני הקרקע ולהיות זמין להפקה. עליהם לכתוב פיסקה אחת שמתארת את התהליך. 

דוגמה למקרא:

סידור השכבות הסופי לדוגמה:

הסבר לתלמידים (ניתן להסביר זאת כתוספת לסרטון שלעיל, על מנת לסייע להם בפעילות):

כדי שייווצר דלק מאובנים צריכים לקרות תהליך ארוך ומורכב:

1. כל סוגי דלק המאובנים, כולל הגז הטבעי שבמאגר "לווייתן" שבישראל, לדוגמה, נוצרו מפירוק חומר אורגני המצוי בשכבות אדמה בעומקים שונים. מקורו בשרידי צמחים ובעלי חיים ששקעו בקרקעית הים ונקברו תחת חומר אורגני אחר ומשקעים נוספים. זהו תהליך שאורך עשרות ומאות מיליוני שנים, וייחודי למקרים שבהם שרידי הצמחים ובעלי החיים נקברו מסיבות שונות מבלי שנאכלו על ידי חיות שונות או התפרקו על ידי חיידקים ופטריות. תנאים ייחודיים אלה מתקיימים כאשר אותם צמחים ובעלי חיים שוקעים בביצות או בבוץ בתחתית ים רדוד, בתהליך הדומה לתהליך שמשמר אורגניזמים כך שיהפכו למאובנים; או לחלופין נמצאים בסביבה אנאירובית (ללא חמצן) או נקברים במהירות יחסית תחת שכבות נוספות. מכאן שמם של סוגי הדלק האלה – דלק מאובנים. כך נוצרה שכבה שעשויה מתערובת של אדמה וחומר מהצומח ומהחי.
2. במשך השנים שקעו עוד משקעים שונים על גבי השכבה הזו, אשר הפעילו עליה לחץ מלמעלה ודחסו אותה עד שהיא הפכה לסוג של סלע שנקרא "סלע מקור". בעקבות לחץ השכבות העליונות ותהליכי תזוזה של האדמה, סלע המקור שקע עמוק יותר ויותר למעבה האדמה. כתוצאה מכך, הלחץ והטמפרטורה עלו עוד יותר. הלחץ והחום הרבים גרמו להתפרקות החומר האורגני, כאילו עבר בישול ארוך מאוד.
3. בעומק של כקילומטר מפני הקרקע, החומר האורגני הופך לסוגים שונים של פחם. אולם אם החומר האורגני ממשיך לשקוע, תהליכי הפירוק הכימיים ממשיכים להתרחש. כך, בעומק שבין קילומטר אחד ל-3 קילומטר, בטמפרטורות של 60 עד 120 מעלות צלזיוס, החומר נוטה להפוך לנפט. בעומקים של 3 קילומטר ומעלה החומר מתחיל להפוך לגז (גז זה נקרא "טרמוגני" – בשונה מגז "ביוגני" אשר נוצר בחום של עד 60 מעלות).
4. הנפט והגז החמים לוחצים על הסלע שמקיף אותם, ומחלחלים החוצה. מכיוון שהם פחות צפופים ממים ומסלע, הם מפעפעים למעלה. אם הם פוגשים בסוג סלע דחוס שלא מאפשר מעבר, הם נלכדים בנקבוביות בסלע (כמו ספוג ענק). אך אם אין שכבת סלע כזאת, הם מפעפעים החוצה ולא ניתן לאסוף אותם יותר. לכן, ניתן למצוא כיום גז ונפט אך ורק במקומות שבהם היתה שכבה אטומה (שמנעה את הפעפוע שלהם אל פני הקרקע) ומתחתיה שכבה נקבובית.